פריס
"הפסדנו את פריס", אמר שלמה.
יואב הרים את עיניו הלאות, קם באיטיות מכיסאו, ניגש אל מפת העולם והסיר את דגל ישראל ממפת צרפת. אז חזר לשולחנו וצנח בכבדות על הכסא שחרק תחתיו. הטקס הזה חזר על עצמו מספר פעמים במהלך השבועות האחרונים. דגלי ישראל הלכו ונאספו במגרה התחתונה.
הכל התחיל בחודש אפריל 2013. מטח קסאמים נחת על אשקלון, אשדוד ויבנה. קסאם אחד פגע פגיעה ישירה בבית אבות מאוכלס דיירים. קסאם אחר נחת על כביש הומה. שנים עשר איש נהרגו. ישראל הגיבה מיד. חיל האוויר תקף מטרות בעזה. התקיפה נמשכה שעתים בעצמת אש אדירה. לאחר אותן שעתיים החלו לספור את המתים. מאה ועשרים איש במספר.
לונדון הייתה הראשונה. טיסות אל על תמיד היוו כאב ראש גדול עבור האנגלים. הגנת מסוף אל על בקצה טרמינל 1 בהיתרו דרשה שוטרים חמושים אשר הגנו על הטסים לישראל בכל שעות היממה. סידורי הביטחון לטסים אל על בכל מקום בעולם הינם יוצאי דופן. מסופי אל על מבודדים, דורשים מרחב משמעותי ושמירה הדוקה. ממשלת אנגליה החליטה כי אפשר בלי החברה הישראלית וכי יש להפעיל נגד ממשלתה התוקפנית סנקציות מהותיות. מסוף אל על בהיתרו נסגר.
יואב קרא לישיבה דחופה. הוא ביקש לדעת מה חושבים עמיתיו. בישיבת סיעור מוחות הועלו תסריטים שונים, כולל זה החוזה תופעת כדור שלג: בעקבות לונדון תהיינה ערים נוספות אשר תמנענה מטיסות אל על לנחות בשטחן. ישראל תתכנס אל עצמה, מבודדת, מנוכרת מן העולם. יואב ביקש פגישה דחופה עם ראש הממשלה. ליברמן נענה מיד.
בפנים מחייכות קידם ראש הממשלה את פני המנכ"ל המודאג, הציע לו בחביבות קפה קר להשבת הנפש ותופינים לגרוש הדיאטה. "חם מאוד, תשתה משהו", הפציר באורחו.
יואב הביא לראש הממשלה את הבשורה. "אנגלים מזוינים. מעולם לא אהבתי אותם. אנטישמים אחד אחד".
"מה עושים?" שאל יואב.
"אכנס ישיבת ממשלה מיד", השיב ליברמן. "נטכס עצה. ננחת במקומות אחרים. נראה".
"עלול להיות יותר גרוע, אמר יואב. "אתה מבין".
ליברמן הראה לו את הדלת. יואב חזר למשרד וביקש לשוחח עם רשות שדות התעופה הבריטית. ג'ון נענה מיד. "זה לא אני", הסביר. "החלטת ממשלה".
אוסלו הייתה השנייה. "יפי נפש מזוינים", הגיב ראש הממשלה בדרכו האפיינית. "נוסיף טיסות לשטוקהולם".
שבועיים מאוחר יותר מטח רקטות נוסף נחת בשטח ישראל. קסאם משופר, אמרו גורמי הביטחון בהערכה ליכולת הפלסטינית המשתפרת. אחד מהם נחת על תחנת אוטובוס. שלושה נהרגו. ישראל הגיבה בדרכה הרגילה. חיל האוויר תקף מטרות בעזה. חמשה עשר איש נהרגו.
מדריד נעלה שעריה ("להלחם בפרים הם יודעים. מנוולים"). בעקבותיה ליסבון ("פורטוגלים מלוכלכים"). יואב החל עם טקס הדגלים על מפת העולם. אחרי אירופה באו מדינות באפריקה ("אפריקה שמפריקה") ובדרום אמריקה ("דרום אמריקה זה לא צפון אמריקה"). יעדי אל על הלכו והצטמצמו. הפסדים אדירים. ממשלת ישראל החליטה לתת תמריצים לחברות זרות אשר יבססו עצמם בישראל ויטיסו את הישראלים מן המולדת המתבודדת.
פריס באה לאחר מטח קסאמים נוסף בו נהרגו ארבעה ישראלים, שניים מתוכם ערבים ותגובה ישראלית הולמת במטרות בעזה אשר הניבה שלושים הרוגים, כולל חמישה ילדים פעוטים. תמונות חמשת הילדים נמרחו על מיטב עיתוני העולם, בעמוד הראשון. "הערבים מבינים רק כוח", אמר ראש הממשלה. "הישראלים מבינים רק כוח", אמרו הפלסטינים וכן גורמי ממשל בספרד, שבדיה, ונצאולה, בוליביה וצרפת. ממשלת אירן הצהירה כי העולם כעת מתעורר ומבין עד כמה ישראל מהווה סכנה לשלום העולם החופשי, וכי מוטב לו לעולם בלעדיה. העולם החל להפנים את המסר.
"איזה בשורה אתה מביא היום?" שאל יואב בראותו את שלמה נכנס למשרדו, גוו שחוח.
"אוקלנד".
"ניו זילנדים מזוינים, כבשים", הגיב ראש הממשלה בתחכומו הרגיל. "העולם יתעורר יום אחד ויבין עם מי יש לו עסק".
יואב קם משנתו בבעתה. צלצול טלפון. שלמה על הקו. "מה קורה?" שאל.
"עובדי חברת המוניות הדר הצהירו על סכסוך עבודה" מסר שלמה.
"אוף, אח שלי", אמר יואב בהקלה. "יכול להיות הרבה יותר גרוע. אני יוצא מיד למשרד".
בברכה
רפי כהן-אלמגור
http://almagor.blogspot.com
